שגיא אגמון, עורך דין

‏25 ספטמבר 2003

לכבוד
עו"ד בשמת שלוש
היועצת המשפטית
בזק – החברה הישראלית לתקשורת                                                        בדואר רשום
בניין עזריאלי, דרך מנחם בגין 132
גם בפקסימיליה: 03-6262309

ח.נ.,

הנדון: מכתבך למר שמואל לדרמן

קראתי את מכתבך למר שמואל לדרמן מיום 23.9.03, הנושא את הכותרת "ושוב נגדנו", אשר פורסם באתר האינטרנט של מר לדרמן.  איני מכיר את מר לדרמן, ונתקלתי בשמו לראשונה עת קראתי את הכתבה שהופיעה בנושא באתר Ynet, אך מצאתי לנכון להביא בפנייך את תחושותיי למקרא הדברים, כדלקמן:

1.       בכל שלל הטענות המשפטיות המפולפלות שהבאת במכתבך, לא מצאת לנכון להביא ולו בדל טיעון באשר לאי אמיתותן של העובדות שבקליפ הפרסומת שהפיץ מר לדרמן.

2.       טענתך כי הצגת הדברים על ידו אינה מאוזנת, גם אם יש בה מן האמת, חסרת כל רלוונטיות.  משום מה, לא ראינו את בזק בפרסומיה החוזרים ונשנים בדבר "ההוזלה", כביכול, מציגה את הצד הנפגע – של הצרכנים הביתיים, אשר ישלמו מעתה סכומים גדולים בהרבה – למעלה מכפליים - על שיחות ארוכות בשעות הערב.  לא ברור לי באיזה זכות מהינה בזק לדרוש ממר לדרמן "אובייקטיביות", כאשר היא עצמה חטאה בפרסומיה בסלקטיביות וסובייקטיביות גם יחד.

3.       לא אכביר דברים על טענתך בדבר "אורך השיחה הממוצע", באשר טענה זו הנה בעיני מופרכת כל כך, עד שהמענה היחידי שיכולתי להעלות בדעתי הנו, בכל הכבוד, שטענתך כמוה כטענה ששתי נשים, אשר אחת מהן הנה בחודש השמיני להריונה והשנייה אינה בהיריון כלל, הנן "בממוצע" שתיהן בחודש הרביעי.  אין כל קשר בין תשלום המינימום עבור שיחה, שיפה עשתה בזק בכך שהעבירה אותו מן העולם, לבין מחיר השיחה עצמו, שעלה במידה ניכרת.

4.       לבסוף, אני מבקש להביע בפנייך עד כמה מקוממת בעיניי התנהלותה של "בזק", אשר תחת להתייחס באופן רציני ללחץ הצרכני שהוביל להפקתו של הקליפ האמור, ותחת ליתן שירות טוב וראוי לצרכנים הפרטיים, בחרה לילך בדרך של איומים משפטיים בניסיון להשתיק ביקורת ציבורית לגיטימית.

5.       לדעתי, מר לדרמן, בקליפ הנדון, ביטא באופן מוחשי וחד את רחשי ליבו של ציבור הצרכנים הביתיים, ויעידו ההד התקשורתי הרחב והפצתו הנרחבת בערוצים שונים.

6.       צר לי לראות את בזק, חברת התקשורת הישראלית, מעמידה את עצמה לצדן של חברות עולמיות כגון "נייקי" ו"מקדונלד'ס" אשר הפכו את ההליכים המשפטיים לכלי העיקרי להתמודדות מול ביקורת ציבורית.  לתומי הייתי סבור, שחברה מונופוליסטית, הנהנית מזיכיון ממשלתי, תעשה כל שביכולתה להיענות לדרישותיו ורצונותיו של הציבור ולא תבחר בניסיונות להשתיק את קולו של הציבור, גם כאשר קול זה אינו ערב לאוזניה.

7.       לא בכדי כוללת כל החקיקה הרלוונטית, החל בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, דרך חוק זכויות יוצרים, 1911, חריג המדיר מכלל תחולת החוק דברי ביקורת.  המחוקק נתן דברו, באופן קבוע, בזכות עליונותו של חופש הביטוי וזכותו של כל אדם להביע את דעותיו על פני האינטרסים של שמירת השם הטוב והקניין הרוחני.  שיקוליה המסחריים של בזק, בכל הכבוד, אינם עומדים מעל הזכות לבטא מחאה כנגדם.

8.       לצערי, איומי סרק בתביעות משפטיות, ואף תביעות סרק (מן הסוג המכונה בארה"ב SLAPP – Strategic Lawsuits Against Public Participation) הפכו לחלק בלתי נפרד מן הנוף בישראל.  כמובן שבזק אינה היחידה שבחרה בדרך זו, אך לצערי, למקרא מכתבך לא יכולתי שלא לקבל את הרושם שבזק עושה כל שביכולתה לנטוע יתד בשורה הראשונה של גופים אלה.

9.       ברמה האישית, מכתבך עורר בי כעס עמוק כלפי "בזק" וכלפי מדיניותה.  מעטים הדברים המקוממים אותי כמו גוף ענק המנצל את כוחו ומשאביו על מנת להלך אימים על החלש ממנו, ואין גבורה בעיניי כגבורתו של זה היחיד העומד על עקרונותיו למול מכבש הלחצים.

10.   אין ביכולת הצרכנים להכריז על מרי צרכני ולעבור לחברה מתחרה,  לאור מעמדכם המונופוליסטי, אך יש ביכולתנו להביע את מחאתנו בתחומים בהם אין ל"בזק" מעמד מונופוליסטי.  לפיכך, הנני להודיעך כי אם תמצא בזק לנכון לנקוט בפעילות משפטית כלשהי כנגד מר לדרמן, בכוונתי להתנתק מ"בזק בינלאומי", שהיא ספקית האינטרנט והשיחות הבינלאומיות שלי, ובכוונתי לעודד את כל חבריי ומכריי לעשות כמוני.

בברכה,

שגיא אגמון, עו"ד

העתק:  מנכ"ל בזק, בפקס: 03-6262049
            מר שמואל לדרמן